מרגע ההתעברות ברחם וכל החיים שלנו, אנחנו סוג של ספוג מהלך. סופגים מהסביבה נקודות מבט, תפיסת עולם, שיפוטים, השלכות, ציפיות והתייחסות לגבי כל דבר. על העולם, על נכון/לא נכון, טוב/רע, אפשרי/לא אפשרי, על איך כל דבר אמור להיות ולהראות ואיך לא (גוף, זוגיות, כסף, חיים, כל דבר) וגם על עצמנו – מה טוב בנו ומה לא בסדר בנו, איך אנחנו אמורים להיות, להראות ולהתנהג. עם הזמן, אנחנו גם לומדים ליצור סיפורים כאלו בעצמנו, ומפרידים את עצמנו מהאמת וממי שהננו באמת, והמציאות שלנו לא משקפת א מה שבאמת אפשרי עבורנו.