כמה פעמים אנחנו סומכים על אחרים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו?
כמה פעמים אנחנו משתוקקים שמישהו יאמר לנו מה לעשות, מה לבחור? מה נכון?
מה אם אתם יודעים הכי טוב?

אז עבורי, יש תקשור מעצים ויש תקשור אחר. אין לי שיפוט מול האחר, פשוט לא בו אני בוחרת. בתוך ה"אחר" אני מכניסה: תקשור אינפורמטיבי שלא ממש מקדם לשום מקום כמו: "יש לך 3 ילדים חתול וארנב"… הגדת עתידות ותקשור שבו נאמר למתוקשר מה עליו לעשות או לא לעשות. זה לא התקשור שבו אני בוחרת, כמורה לתקשור וכמתקשרת בעצמי.

הרבה אנשים פנו אלי עם השנים וביקשו שאקרא עבורם את העתיד שלהם, שאומר להם מה להחליט ומה "נכון" להם. תשובתי תמיד הייתה זהה. אני כאן להעצים אתכם וזאת לא הדרך שלי לעשות זאת.

העתיד אינו כתוב כמו שנדמה לנו. בכל רגע ורגע יש לנו אינספור עתידיים פוטנציאלים במארג רב ממדי, דינאמי ומשתנה. אנחנו יוצרים אותו מחדש בכל רגע. מוחקים נתיבים ומסלולים ומייצרים חדשים כפונקציה של מערך האמונות המשתנה שלנו. מה זה אומר? שיש לנו בחירה חופשית וחופש לבחור מחדש את החיים והעתיד שאנו מבקשים ליצור.

השאלה "מה יקרה?" מניחה הנחה סמויה שהחיים קורים לנו ושאין לנו שליטה עליהם. האמנם? מה אם במקום לשאול מה יקרה, אפשר להכיר בבוראים שאנחנו ובמקום זה לשאול, מה אני בוחרת שיקרה? מה אני בוחרת ליצור בחיי? ומה עוד אפשרי עבורי? ולאחוז במושכות של החיים כמנהיגים והמאסטרים שאנחנו באמת?

כמה פעמים ייחסנו לאנשים אחרים את הכוח לדעת יותר טוב מאיתנו? הורים, אחים, בני זוג, חברים, יועצים, מומחים וכו'. למה שנעשה את זה במקום להכיר במי שאנחנו באמת? מה אם כל אחד ואחת מכם שקוראים את הפוסט הזה עכשיו, מה אם, את ואתה – יודעים הכי טוב מה תרומה עבורכם ולחייכם? האם באמת תרצו להעביר את היכולת הזאת שבכם, ששזורה בכל נימי ההוויה של מי שאתם, למישהו אחר?

למרות שאני יודעת איך לעשות זאת, אין לי עניין בלקרוא עתיד לאחרים כי באמונתי זה לא בדיוק מעצים את השואל אלא בדיוק ההפך וגם, אני יודעת שהעתיד שאקבל יהיה זה שהינו בעל הפוטנציאל הגבוה ביותר להתממש, נכון לרגע זה בלבד. חלפה דקה. נקודת מבט התחלפה, בחירה השתנתה. הופ דילגנו לנתיב אחר. עתיד חדש נוצר. במקום זה, אני בוחרת להזכיר לנו את עצמנו. לחבר למהות ולעוצמה לדעת את שאנחנו כבר יודעים.

אם אנשים באים אלי ומבקשים שאומר להם מה נכון להם לבחור ובעצם "סוג של" מעבירים לי את השרביט לבחור עבורם, אני נוכחת בזה איתם בהבנה, קבלה וחיבוק אך לא בוחרת עבורם. אני יודעת. אני יודעת שלפעמים זה מפחיד להחליט. אולי נטעה. אולי נכשל. זה מרגיש קל יותר לתת למישהו אחר לבחור בשבילנו ולהסיר אחריות מעצמנו. עשיתי זאת גם חלק לא מבוטל מחיי ממקום שסמכתי על אחרים יותר מאשר על עצמי. עם הזמן קיבלתי מודעות לכך שאין באמת טעויות. אין באמת כישלונות. יש רק בחירות. ולכל בחירה – ההשלכות שלה ומהן תבוא עוד מודעות ובחירה לדבוק בה או לבחור מחדש. אני הסכמתי ללמוד מכל בחירה שלי. בחרתי להקשיב למה שאני יודעת מתוך התודעה שלי וללכת עם האמת שלי, שהיא קלה ואוורירית ואי אפשר שלא לזהות אותה כשבוחרים בכך וזה אף פעם לא מאוחר מדי לבחור בזה.

אז מה זה עבורי תקשור מעצים במקרה שכזה? זה להיות תרומה לאדם השואל באופן שמעלה מודעות ומעצים אותו לדעת את מה שהוא יודע מתחת לכל הערפל של הספק והפחד ואי הוודאות. לתעל את מה שאני קולטת ומקבלת כדי לפוגג את הערפל, להאיר ולהעיר מודעות ובהירות חדשה, שמאפשרת עבורו בחירה מתוך ביטחון ושלמות.

לעולם לא אומר לאחר מה הוא חייב לעשות או צריך לעשות כדי שמשהו ישתנה בחייו וכמה המלים האלו שגורות בפינו בטבעיות ביומיום של החיים מול עצמנו ואחרים: "אני חייבת…אני צריכה…את חייבת….את צריכה" כמה חופש ובחירה יש בהן? אפס. אז בבקשה, אם זה נאמר לכם מאחרים או בינכם לבין עצמכם, אנא באותו רגע ממש, תפתחו את המגירה בנבכי מוחכם שלתוכה הכנסתם את המאמר הזה והיזכרו, שאינכם חייבים דבר ושיש לכם תמיד חופש לבחור.

אז למה אני כותבת את כל זה? כדי להזכיר לכם שאתם יודעים הכי טוב! גם אם נדמה לכם שלא. גם אם אתם לא מבינים בשכל את מה שאתם יודעים – אתם יודעים ואתם לא פחות מאף אחד אחר. בכל פעם שאתם אומרים : "אני לא יודעת", "אני לא יודע" – אתם חותכים את המודעות שלכם לדעת. אז פליז אולי במקום זה פשוט תשאלו: מה יאפשר לי לדעת? מה יאפשר לי בהירות פה? ותאפשרו לזה לבוא כשזה יבוא.

לסיום אשמח להזכיר גם, שאתם הוויות מופלאות. מדהימות. עם עוצמות ויכולות שהעולם זקוק להן. אשמח להזכיר גם, שיש לכם הדרכה ומלאכים שומרים שמחבקים אתכם וכאן לתמוך בכם. ממש עכשיו. וגם בלי לתקשר באופן שנקרא לו "פורמלי", אתם תמיד יכולים לבקש עזרה – ותקבלו אותה. גם אם נדמה לכם לפעמים שאתם לבד, אתם לעולם לא לבד באמת. מחבקים אתכם תמיד. מוחים כל דמעה עבורכם. מערסלים אתכם. אוהבים אתכם ומשתוקקים להעניק לכם. רק תבקשו מהם (ולא חייבים לגלות לאף אחד. זה בינינו). מקווה שנתרמת. אשמח לשמוע. תודה שהיית איתי.
באהבה,
טליה