מה אם זה לא מה שהחלטנו שזה ואפשר לראות זאת אולי כך: אני אחראית על החיים שלי, על הבחירות שלי ומה שאני יוצרת בחיי – איזה יופי! זה אומר שאני לא תלויה באף אחד אחר כדי ליצור את החיים ואת העתיד שאני רוצה. בכל רגע אני יכולה לבחור מחדש מתוך אחריות אישית אותה אני בוחרת לראות כחופש טוטאלי להיות אני וכשיקוף של עוצמת היצירה והבריאה ששזורה בכל נימי ההוויה של מי שאני באמת. זה כבר מרגיש קל יותר. מה אם ההכרה בכך שאנחנו אחראיים על חיינו ולא אף אחד אחר, מחזירה אותנו הביתה, להכרה במי שאנחנו באמת ולחופש להיות וליצור הכל?…

אני יכולה להעיד באופן אישי, שחלק לא מבוטל מחיי התנהלתי ממקום של "אכלו לי, שתו לי, לקחו לי". כלומר, כולם היו כמובן אחראים ואשמים בצרות שלי. המשפחה שלי, הגרוש שלי, ההורים שלי שמתו כל כך מהר, העולם כולו ואפילו אלוהים. זה היה כביכול מאד נעים להאשים את כולם אבל האמת שלא כל כך. הייתי די אומללה בתקופה ההיא ומתחת לכל זה האשמתי את עצמי. התבלבלתי בין אחריות לבין אשמה. אשמה זו הסחת דעת שלוקחת לשיפוט ומרחיקה מעצמנו, ממודעות ומבחירה. אחריות על חיי משמע, אני יוצרת ובוחרת ואני יכולה לבחור עכשיו משהו אחר – כמה חופש יש בזה.

באופן מפתיע גיליתי שככל שלקחתי אחריות על עצמי ועל חיי, ככל שהפסקתי להאשים אחרים והתבוננתי בעולם התוכן הפנימי שלי, בנקודות המבט שלי, באמונות המגבילות שלי, בבחירות שלי, גיליתי שהמפתח לכל שינוי נמצא בתוכי – וחיי השתנו.

מעבר לכל זה, כהילרית, החזקתי באמונות שאני צריכה להציל את העולם, שעלי לשאת בנטל של כולם ושאני אחראית על כולם (איזה יופי לי), משמע שכל דבר "רע" שקורה – אני אחראית עליו. לא כיף.

אני ממש זוכרת לפני כמה שנים, זה היה בקורס מורים לאנטומיה אינטואיטיבית בתטא הילינג, לרגע אחד שהרגיש כמו נצח, פתאום קלטתי בעוצמה ואינטנסיביות רגשית כמה סבל יש בעולם. כמה אנשים מתקיימים מתוך קושי והישרדות ונתקפתי עצב תהומי שלא ידעתי מה לעשות איתו. זה עלה בי כמו צונאמי פנימי של ייאוש ותסכול ופתאום הרגשתי כל כך קטנה מלהושיע ומה כבר אספיק בחיים האלו…אני שמחה לדווח ששחררתי את המקום הזה ופיטרתי את עצמי מכל מחויבות לשאת בנטל של כולם ובחרתי להיות שגרירה של שמחה, אור ומהות, כל מה שאני יכולה להיות, כדי להשפיע בחיים האלו על העולם ולו קצת ולהוקיר על מה שאני כן יוצרת.

אני יכולה לומר שדווקא המקום של האחריות והחובה מול אחרים מאד צמצם בחוויה האישית שלי את השמחה שלי ומולם, את התרומה שבפועל הייתי להם, בשונה מכל מה שהתאפשר והתממש, ברגע שהסכמתי להיות שליחה של מהות עבורם, ממקום של חופש ואפשור לכל אחד להיות אחראי על עצמו ולבחור את בחירותיו, ללא כל שיפוט מצידי על מה הוא בוחר או היאחזות בתוצאה רצויה מבחינתי.

בכמה שליטה אנחנו משתמשים כחלק מאותה אחריות שאנחנו לוקחים, כדי להבטיח תוצאה מסוימת שהחלטנו שרק היא רצויה? האם זה לא חלק מאשלייה עצמית לפיה אנו יכולים לשלוט בחיים של אחרים בעוד שזה ממש לא כך…

אז אם נגלוש ישר להיבט השני, אחריות מול אחרים זה משהו שאולי שווה להתבונן בו ולהיות בשאלה מה עוד אני יכולה לבחור פה? מה אם להיות תרומה לאדם אחר, להיות אמא, להיות בת זוג, להיות בת להורים, להיות הילרית, להיות מורת דרך או כל כובע אחר, יכול להתממש ממקום של נתינה וחופש וכבוד לכך שיש להם את החופש לבחור וזה משהו שאף אחד לא יכול לערער, לא משנה כמה אחריות ננסה לקחת על זה? ודווקא שחרור האחריות שלקחנו עליהם, יראה להם שאנו סומכים עליהם ויעצים אותם לדעת שהם יודעים?

אז מה הכנסתם אתם לתוך בלנדר אחד עם אחריות, שמרחיק אתכם מלהיות 100% אחראים על חייכם ממקום של הכרה בעצמכם כיוצרים, בחירה מלאה בחיים, מחויבות להיות אתם ומוכנות לקבל חדש? האם עכשיו הזמן להוציא את כל מה שהטמעתם יחד לעיסה הזו בבלנדר ולאפשר אחריות עם חופש ללא שום מרכיב אחר לעוגה? פשוט לבחור ולאפשר זאת.


אני מזמינה להתבונן בכל מה שהמאמר העלה ולזכור שאף פעם לא מאוחר לבחור אחרת. אם תרצו לקבל סיוע אישי אפשר בסשן פרטי או לבוא ללמוד כלים יעילים ליומיום. תודה שהייתם איתי ובחרתם בזה.

באהבה, טליה