לאלו מכם שמעוניינים ביותר רוגע ושלווה, להפחית סטרס, לקבל בהירות לגבי כל נושא, לחוות יותר אנרגיה וחיוניות בגוף, להיפתח ליצירתיות, להתחבר להדרכה שמימית ולחכמת ההוויה, לחוות שקט פנימי, נוכחות, מודעות, לחיות ללא מחשבות טורדניות והסחות רגשיות ופשוט להיות – זה יכול מאד מאד לסייע.

מיקאו אוסואי סנסיי אבי הרייקי, התייחס לגאשו כאחד מעמודי התווך של הרייקי ודגל בתרגול יומי שלה כמדיטציה. גאשו מנקה את המיינד, פותח את הלב, מאפשר יותר זרימה של אנרגיית חיים בגוף ובחיים.

בעבורי זה לא רק חלק מקורסי רייקי שאני מנחה או משהו שאני עושה לפני טיפולים, זו דרך חיים. בחירה להיות נוכחת, מודעת, באחווה עם הבריאה. להיות אהבה ולבוא כך ליום חדש ולכל מפגש עם כל אדם.

הנה ההנחיות, לכל מי שמוכן לבחור בזה. ללא התחייבות, רק להיום, כל יום מחדש:

1. אפשר בעמידה או בישיבה. אני מעדיפה לשבת כשהגוף נינוח. רגליים על הרצפה ועם תמיכה לגב.

2. מומלץ להגיע לתרגול של 10-20 דקות ביום אבל גם 5 דקות זה נהדר. אפשר להתחיל עם דקה ביום ולאט לאט להישאר בזה יותר וכל יום להוסיף עוד דקה. נפלא להתחיל עם זה את היום וגם לפני השינה, ובין לבין בכל עת שחשים בזה צורך.

3. אז, מתמקמים בתנוחה נוחה ועוצמים עיניים. מביאים את שתי כפות הידיים צמודות יחד בגאשו אל מרחב הלב (כמו בתמונה שלי) כשהאגודלים נוגעים בצ'קרת הלב במרכז בית החזה והאצבעות פונות מעלה.

4. נושמים עמוק ולאט ומביאים את כל תשומת הלב למרווח הדקיק שבין מרכזי כפות הידיים הצמודות זו לזו. כל הפוקוס שלנו עובר לספייס הקטן שבין צ'אקרות כפות הידיים ומשאירים את המיקוד שלנו שם.

5. אם עולות מחשבות אנו מכירים בהן כמחשבות מבלי לתת להן חשיבות, ונותנים להן לנוע ולחלוף. אקטיבית ממש מזיזים אותן הצידה (זו אנרגיה והיא יכולה לזוז ואתם שולטים בה) ומחזירים את הפוקוס למרווח שבין מרכז כפות הידיים שנמצאות בגאשו.

6. זה בסדר שמחשבות באות. זו לא טעות. זה לא "לא בסדר". חשוב להכיר בזה ככזה ולקבל אותן ואת עצמכם ללא שיפוט. פשוט לא לתת להן חשיבות וגם לא לעצם זה שצפו בכם. הזיזו אותן כאילו היו עננים בשמיים שחולפים ונעלמים בשמיים הכחולים (החליטו שזה פשוט עבורכם וכך יהיה) והשיבו את המודעות למרווח שבין כפות הידיים הצמודות בגאשו. שוב ושוב.

7. ככל תתרגלו, יתכן שתגלו שאתם מסוגלים להיות ללא מחשבות לפרקי זמן ארוכים יותר ויותר ופשוט להיות, לא רק בעת תרגול הגאשו אלא גם ביומיום של החיים. זה כל כך נעים.

8. כשתגיעו לקצה הזמן שהקצבתם לעצמכם לתרגול או כשתקלטו שזהו להיום, קחו כמה נשימות עמוקות, הביאו את המודעות מכפות הידיים אל העיניים ותפקחו אותן לאט.

9. אפשר להוסיף בסיום התרגול רגע של תפילה והודיה ופשוט להיות באנרגיה של הכרת תודה לפני שקמים.

**הערה חשובה: כל אחד יכול.

אם בהתחלה זה ירגיש מאתגר וכל שנייה יקפצו מחשבות והסחות דעת – זה בסדר. אם בהתחלה לא יהיה נוח ויעלה חוסר סבלנות ושיפוט – זה גם בסדר. ראו בזה רק הזמנה ליותר מודעות ולא מסקנה שזה לא בשבילכם.

קחו בחשבון, שכשאנו משקיטים את המיינד שלנו ונכנסים למדיטציה, אנו לפעמים קולטים הרבה יותר רעש מהסביבה, שלפני כן לא היינו ערים לו כי בוססנו בתוך הרעש של עצמנו. בבקשה אל תהפכו את זה למשהו מסיח שאתם לא יכולים להתמודד אתו. אין דבר כזה. המחשבות לא חזקות יותר מכם וגם לא הרגשות שלכם. ככל שתזיזו את הרעש הצידה ותבחרו להאמין שזה אפשרי, וככל שתחזירו את הפוקוס שוב ושוב לכפות הידיים ופשוט תנוחו שם – המוח שלכם ילמד ויתחווט מחדש, אתם תדעו לזהות ביתר קלות מה לא שייך לכם ולא תאמצו זאת יותר ואולי, תחוו משהו שמעולם לא חוויתם קודם. המפתח הוא פשוט להמשיך ולתרגל.

אם בחרתם להכניס גאשו לחייכם, אני מציעה שתתנו לזה ולעצמכם צ'אנס. אם אתם יודעים שזה יכול לתרום לכם אז אל תוותרו. הפכו את זה להיות קל דרך תרגול יומי. הישארו נאמנים לבחירה להיות בגאשו ולו לדקה. ולו להיום. וגם אם כל השבוע לא עשיתם אז מה? לא קרה כלום, פשוט בחרו בזה מחדש.

כל זה מובא בהמון אהבה. מקווה שזה יתרום לכם.
אשמח ממש לשמוע כאן או באישי מה זה יצר בחיים שלכם. שתפו אותי.

אור וקסם, טליה

נ.ב) אם נראה לכם שזה יכול לתרום לעוד אנשים, יכולים לשתף/לתייג למטה בשמחה