להשתחרר מנטל האחריות

להשתחרר מנטל האחריות

מאמר מאת טליה פרנקל

 

כמה אחריות לקחתם,
שאינה שלכם לקחת?

 

וכמה אחריות, אתם מסרבים לקחת, שתוציא אתכם לחופשי?

 

אחריות. מרגישים כמה נהיה פתאום כבד בגוף? איזה מטען יש על המילה הזאת וכמה מנגנוני תגובה אוטומטיים היא מעלה בנו. מה אם זה יכול להיות אחרת? אז בחרתי לדבר על זה כי אני פוגשת את הנושא לא מעט פעמים בקליניקה וגם בקורסים ונראה לי שזה יכול להיות תרומה לפתוח את הנושא לדיון.

שאלה לי:
כמה אחריות אתם לוקחים על עצמכם מול אחרים: הורים, אחים, משפחה מורחבת, בני זוג, ילדים, חברים, עובדים, בוסים, אנשים בכלל ומול העולם? כמה אחריות אתם לוקחים על רגשות של אחרים, בחירות של אחרים? והילרים בפרט, כמה אחריות אתם לוקחים על עצמכם לעזור, לרפא, להושיע, להציל אחרים ואת העולם כולו מתוך מחויבות ואחריות? קצת? הרבה? המון? תקלטו את זה בגוף…

יש המון בלבול לגבי מה זה אומר לעזור, לסייע, לתרום, לבטא אהבה אפילו, שהופך לפעמים ללקיחת אחריות על אדם אחר. על האושר שלו, על הבריאות שלו. על הבחירות שלו ואף על החיים שלו. לפעמים זה מתחיל מגיל מאד צעיר בעודנו ילדים. אנחנו מבקשים לפתור את הקושי / כאב / קונפליקט של אמא או של אבא או של מישהו אחר ולוקחים על עצמנו את התפקיד להיות אחראים על זה ועליהם, עד שלפעמים הופכים להיות "סוג של" ילדים-הורים ולגמרי שוכחים להיות ילדים. עם הזמן זה יכול להפוך לדפוס שמשתחזר במערכות יחסים בוגרות, דרך זימון אנשים להציל ולרפא אותם גם כבני זוג, או לחילופין, לבחירה לא מודעת להיות לבד, יצירת מציאות של לבדות ונפרדות וקושי ליצור ולהחזיק מערכות יחסים, כי הנחת היסוד הסמויה הינה, שההיסטוריה תחזור על עצמה, אז אולי עדיף פשוט להיות לבד. כמובן שזה נושא מורכב ויכול ללבוש כל מני צורות. אני לא עושה פה הכללות. עם זאת, פגשתי זאת לא מעט פעמים במרחב הטיפולי וגם עם עצמי ולכן אולי הגיע הזמן לשים זאת על השולחן ולהתבונן בזה ביחד.

לרגע אני מזמינה אותך להיות בשאלה: על מי לקחתי אחריות? מאיזה גיל זה התחיל? איך זה מתבטא בחיי? על מה הסכמתי לוותר בשביל זה? ומה הערך של זה עבורי?

לכולנו יש בחירה חופשית. גם לך וגם לכל מי שאולי לקחת אחריות עליו. בין אם הוא בן 30 או בן 90 או ילד, שגם הוא הוויה אינסופית כל יכולה עם בחירה חופשית ורק נמצא בגוף קטן. לא משנה כמה נתאמץ לקחת אחריות עליהם, האם באמת אפשר לשלוט בבחירות שלהם או האם זאת רק אשליה אחת גדולה שקנינו במציאות הזאת, שמנהלת אותנו ומגבילה?

אז אני רוצה להעמיק בזה משני היבטים. האחד, אחריות אישית והשני, אחריות מול אחרים.

בהיבט האישי, יש נטייה לייחס בגרות לאחריות, לשזור אותן יחד, בעוד שחוסר אחריות נתפס לרוב כילדותי וכדבר לשפוט אותו. לעומת זאת אפשר לשאול, מה אם גם כשאדם כביכול מתנהג בחוסר אחריות כפי שהיא נתפסת במציאות הזאת, הוא עדיין אחראי על הבחירות שלו? מבחינה זו של ההיבט האישי, אנחנו רוצים להיות אחראים כי לימדו אותנו שזה הדבר הנכון להיות במציאות הזאת, כאנשים בוגרים ורציניים. מהצד השני, אחריות נתפסת כמשהו מעיק מכביד שאין בו חופש ומבחינה זו, לא ממש בא לנו עליה.

מה אם, אחריות אמיתית – זה לא מה שחשבתם? 

מה אם, 100% אחריות על החיים – נותן לכם חופש טוטאלי להיות וליצור הכל?

מה אם זה לא מה שהחלטנו שזה ואפשר לראות זאת אולי כך: אני אחראית על החיים שלי, על הבחירות שלי ומה שאני יוצרת בחיי – איזה יופי! זה אומר שאני לא תלויה באף אחד אחר כדי ליצור את החיים ואת העתיד שאני רוצה. בכל רגע אני יכולה לבחור מחדש מתוך אחריות אישית אותה אני בוחרת לראות כחופש טוטאלי להיות אני וכשיקוף של עוצמת היצירה והבריאה ששזורה בכל נימי ההוויה של מי שאני באמת. זה כבר מרגיש קל יותר. מה אם ההכרה בכך שאנחנו אחראיים על חיינו ולא אף אחד אחר, מחזירה אותנו הביתה, להכרה במי שאנחנו באמת ולחופש להיות וליצור הכל?…

אני יכולה להעיד באופן אישי, שחלק לא מבוטל מחיי התנהלתי ממקום של "אכלו לי, שתו לי, לקחו לי". כלומר, כולם היו כמובן אחראים ואשמים בצרות שלי. המשפחה שלי, הגרוש שלי, ההורים שלי שמתו כל כך מהר, העולם כולו ואפילו אלוהים. זה היה כביכול מאד נעים להאשים את כולם אבל האמת שלא כל כך. הייתי די אומללה בתקופה ההיא ומתחת לכל זה האשמתי את עצמי. התבלבלתי בין אחריות לבין אשמה. אשמה זו הסחת דעת שלוקחת לשיפוט ומרחיקה מעצמנו, ממודעות ומבחירה. אחריות על חיי משמע, אני יוצרת ובוחרת ואני יכולה לבחור עכשיו משהו אחר – כמה חופש יש בזה.

באופן מפתיע גיליתי שככל שלקחתי אחריות על עצמי ועל חיי, ככל שהפסקתי להאשים אחרים והתבוננתי בעולם התוכן הפנימי שלי, בנקודות המבט שלי, באמונות המגבילות שלי, בבחירות שלי, גיליתי שהמפתח לכל שינוי נמצא בתוכי – וחיי השתנו.

מעבר לכל זה, כהילרית, החזקתי באמונות שאני צריכה להציל את העולם, שעלי לשאת בנטל של כולם ושאני אחראית על כולם (איזה יופי לי), משמע שכל דבר "רע" שקורה – אני אחראית עליו. לא כיף.

אני ממש זוכרת לפני כמה שנים, זה היה בקורס מורים לאנטומיה אינטואיטיבית בתטא הילינג, לרגע אחד שהרגיש כמו נצח, פתאום קלטתי בעוצמה ואינטנסיביות רגשית כמה סבל יש בעולם. כמה אנשים מתקיימים מתוך קושי והישרדות ונתקפתי עצב תהומי שלא ידעתי מה לעשות איתו. זה עלה בי כמו צונאמי פנימי של ייאוש ותסכול ופתאום הרגשתי כל כך קטנה מלהושיע ומה כבר אספיק בחיים האלו…אני שמחה לדווח ששחררתי את המקום הזה ופיטרתי את עצמי מכל מחויבות לשאת בנטל של כולם ובחרתי להיות שגרירה של שמחה, אור ומהות, כל מה שאני יכולה להיות, כדי להשפיע בחיים האלו על העולם ולו קצת ולהוקיר על מה שאני כן יוצרת.

אני יכולה לומר שדווקא המקום של האחריות והחובה מול אחרים מאד צמצם בחוויה האישית שלי את השמחה שלי ומולם, את התרומה שבפועל הייתי להם, בשונה מכל מה שהתאפשר והתממש, ברגע שהסכמתי להיות שליחה של מהות עבורם, ממקום של חופש ואפשור לכל אחד להיות אחראי על עצמו ולבחור את בחירותיו, ללא כל שיפוט מצידי על מה הוא בוחר או היאחזות בתוצאה רצויה מבחינתי.

בכמה שליטה אנחנו משתמשים כחלק מאותה אחריות שאנחנו לוקחים, כדי להבטיח תוצאה מסוימת שהחלטנו שרק היא רצויה? האם זה לא חלק מאשלייה עצמית לפיה אנו יכולים לשלוט בחיים של אחרים בעוד שזה ממש לא כך…

אז אם נגלוש ישר להיבט השני, אחריות מול אחרים זה משהו שאולי שווה להתבונן בו ולהיות בשאלה מה עוד אני יכולה לבחור פה? מה אם להיות תרומה לאדם אחר, להיות אמא, להיות בת זוג, להיות בת להורים, להיות הילרית, להיות מורת דרך או כל כובע אחר, יכול להתממש ממקום של נתינה וחופש וכבוד לכך שיש להם את החופש לבחור וזה משהו שאף אחד לא יכול לערער, לא משנה כמה אחריות ננסה לקחת על זה? ודווקא שחרור האחריות שלקחנו עליהם, יראה להם שאנו סומכים עליהם ויעצים אותם לדעת שהם יודעים?

אז מה הכנסתם אתם לתוך בלנדר אחד עם אחריות, שמרחיק אתכם מלהיות 100% אחראים על חייכם ממקום של הכרה בעצמכם כיוצרים, בחירה מלאה בחיים, מחויבות להיות אתם ומוכנות לקבל חדש? האם עכשיו הזמן להוציא את כל מה שהטמעתם יחד לעיסה הזו בבלנדר ולאפשר אחריות עם חופש ללא שום מרכיב אחר לעוגה? פשוט לבחור ולאפשר זאת.


אני מזמינה להתבונן בכל מה שהמאמר העלה ולזכור שאף פעם לא מאוחר לבחור אחרת. אם תרצו לקבל סיוע אישי אפשר בסשן פרטי או לבוא ללמוד כלים יעילים ליומיום. תודה שהייתם איתי ובחרתם בזה.

באהבה, טליה



 

מנטל האחריות

לחופש להיות ולעוף

 

 

הכל מתחיל מבחירה 

100% אחריות על החיים

והכרה בעצמנו כיוצרים…

 

 

המאמר הזה מובא באהבה רבה 
אשמח לשמוע אם זה תרם לך
אפשר לכתוב לי כאן>>
 
ואם מכירים מישהו שזה יכול לתרום לו,
אפשר לשתף בשמחה

תודה ♥ טליה