בואו נדבר על כעס

בואו נדבר על כעס

מאמר מאת טליה פרנקל

על מה את כועסת?

מה הכעס נותן לך?

 

מה זה כעס? ולמה הוא לפעמים כל כך נוכח ודומיננטי בחיים?
כעס זו דרך נהדרת להבטיח שלא נתפקד מתוך מודעות ונוכחות אלא ניתן למשהו אחר או מישהו אחר לשלוט בנו. נדמה לנו שהוא מעניק לנו שליטה על המצב אבל בפועל, זה מעניק למצב שליטה עלינו. לא בדיוק מה שחשבנו.

כעס זו אנרגיה כבדה, דחוסה וצפופה, שמשפיעה על הרטט של הגוף ויוצרת חסימות אנרגטיות, תקיעות וחוסר איזון בכל הגופים האנרגטיים. זוהי אנרגיה החוסמת ריפוי ומערערת את האיזון הטבעי ואת זרימת כוח החיים בתוכנו. האם היא נעימה? ממש לא. ובכל זאת אנו תקועים עליה שוב ושוב. שנדבר על זה?

בכמה כעס אתם משתמשים
 כדי לשלוט בחיים?
ומה עוד אפשרי? 

קודם כל, הכעס שאנו מחזיקים וחווים, בין אם מול אדם אחר או מול מצב או נסיבות, פוגע בנו ואינו מיטיב עימנו בכל הרבדים. מה מעורר אותו? הרבה דברים. לפעמים, זה קשור בציפיות שיש לנו מול אדם אחר שאינן מתממשות, כשהוא אינו פועל לפי התבנית בראשנו לגבי איך שכבר החלטנו שהוא אמור להתנהג. מבחינתנו, הוא לא מילא את התפקיד שייעדנו לו. אולי לתת לנו אהבה? או תשומת לב? או פרגון? או הקשבה? ואולי ביטחון? מדוע מלכתחילה הענקנו לו את התפקיד הזה? אולי כי מעולם לא קיבלנו זאת בעבר וכפועל יוצא לא ידענו איך להעניק זאת לעצמנו, וכך הפכנו עצמנו תלויים באחר למלא את אותו חלל ריק בתוכנו. וכשזה לא קורה, אנו נפגעים, כועסים. האם זה עליו? או על מי שמלכתחילה לא נתן לנו אהבה? הקשבה? פרגון? ואולי זה על עצם החוסר שהחלטנו שקיים בנו ושרק אחרים יכולים למלא ולא אנחנו? ואולי זה יושב על אשמה עתיקה שאנו נושאים, ושפטנו עצמנו לחומרה על כך לנצח נצחים? מה אם הכל בסדר אתכם כפי שאתם? מה אם אתם אפילו מעבר לבסדר ואתם נהדרים! וכל כך ראויים לטוב ולהיות אהובים? ומה אם אפשר לבחור בזה ממש עכשיו ולהתחיל בלתת אהבה לעצמכם? לקבל את מי שאתם? ולזכור שתמיד יש לכם בחירה לשנות אם תרצו. הכל. גם כשאתם בקבלה ואהבה עצמית.

כמה פעמים כעסתם על כך שמישהו אחר שפט אתכם? ביקר אתכם? כמה אתם שופטים את עצמכם ביומיום של החיים? כמה פעמים כעסתם על אדם אחר שלא מתחשב ברגשותיכם? האם אתם מתחשבים בהם? האם אתם קשובים לעצמכם? האם אתם נותנים מענה לרצונות שלכם או מוותרים על עצמכם, מתנהלים מתוך ריצוי של אחרים, עוד ועוד ועוד עד שיום אחד נמאס ודי?!

אך זה הרבה יותר עמוק מזה. האופן שבו אנו רואים את האחר נעשה דרך פילטר, מסך, דרכו עיננו שמתבוננות רואות את העבר ומשליכות מהעבר על הכאן ועכשיו ועל מי שלמולנו. אותו אדם שמולנו, משקף לנו את אותם מקומות כואבים ובלתי פתורים בתוכנו מהעבר, שמתעוררים מחדש על ידי השיקוף שהוא מהווה עבורנו, באופן שמצית מחדש את אותו חלק כואב בנו. האם אנו באמת כועסים עליו? האם אנו בכלל יודעים מיהו? ורואים אותו כפי שהוא?

אלו שמכעיסים אותנו
יכולים להיות הזמנה למודעות
אם רק נאפשר 

זה אף פעם לא בגללם
אנחנו אלו שבוחרים
איך להיות מולם ומה להרגיש

הנטיה הטבעית היא לא להעמיק לתוך הכעס, להיות בו רגע ולהקשיב לו כדי לרפא אותו מהיסוד. אנחנו מתפרצים מסיבה כזו או אחרת שנתפסת מאד מהותית עבורנו ומוצדקת, בעוד שהליבה של הכעס נותרת עלומה, מוסתרת, טמונה במגירה סודית בתוכנו, נחבאת אפילו מעינינו. אנחנו כל כך עסוקים בסיבה החיצונית הפריפריאלית, שאנו לא נותנים מענה לשורש האמיתי של הכעס כדי לעקור אותו מתוכנו באופן שלם. השורש זה, נטוע עמוק, מתחת לשכבות על גבי שכבות עתיקות ובכל זאת, מצליח להדהד כלפי חוץ, להשליך את עצמו מתוכנו אל העולם, וליצור נסיבות חיצוניות בדמותם של טריגרים קטנים או גדולים, שגורמים להר געש הפנימי להתפרץ. כשזה קורה, קל יותר לעסוק בטריגר מאשר להכנס עמוק פנימה לתוכנו ולזהות ממה הוא נובע באמת. מהו מקור הכעס האמיתי.

על מי ועל מה אנחנו כועסים באמת? הרבה פעמים מה שמכעיס אותנו באחר קיים גם בנו, ובמקום להתבונן בתוכנו ולרפא לעצמנו ולהביא אהבה לאותו מקום ישן, אנו מעדיפים להתמקד באחר ובמה שאנו לא אוהבים בו ושמכעיס אותנו. התבוננו כעת באנשים בחייכם שמעצבנים אתכם, בתכונות שהם מחזיקים או בכל מה שבהם שמכעיס ומפעיל אתכם, ועכשיו התבוננו עמוק פנימה לתוככם. לרגש שהם מעלים בכם. הקשיבו לו. ממתי הוא שם בתוככם? הזיזו את האדם שהחלטתם שהוא מושא הכעס שלכם. הזיזו אותו הצידה ורק הקשיבו לרגש. מה הוא אומר? על מי אתם באמת כועסים? על מה? והאם תסכימו להביא לזה ריפוי כעת? סליחה? אהבה? בואו נתחיל בלבחור בזה. בהבעת כוונה לשחרר. לוותר על הכעס ולבחור בשלום. וכל יום עוד קצת. 

דווקא אלו שהכי מכעיסים אותנו ומפעילים אותנו, יכולים להיות עבורנו הזמנה להרחבת מודעות, אם רק נסכים לקבל את המתנה שבאו לתת לנו.

אנרגיות מושכות אנרגיות דומות. האם תרצו להיות ליד אדם כועס? או תעדיפו לזוז הצידה. אנרגיה של כעס מושכת עוד כעס. כעס פנימי מודחק מושך כעס חיצוני מהסביבה או מצבים שגורמים לו לפרוץ החוצה.

הנטייה הטבעית היא להאמין שהאדם האחר הוא שגרם לנו לכעוס. האומנם? או אולי בחרנו בכעס כתגובה לאדם הזה בעוד שאפשר לבחור אחרת? מה אם אפשר לראות הכל מתוך מרחב מאפשר לאחר להיות מה שהוא, ולנו להיות מי שאנחנו והכל טוב? מה אם יש דרך לראות מציאות מעבר למה שעיני הגוף מראות לנו? מה אם אפשר לבחור להעמיק פנימה לתוכנו ולחבק באהבה את אותו חלק בתוכנו שזקוק לנו, כך שלא יהיה יותר על מה לכעוס? מה אם זה אפשרי? התסכימו לפחות להיום לבחור בזה?

כל התנסות, כל חוויה וכל מפגש עם כל אדם הינו תרומה עבורנו אם נסכים שכך יהיה ונשחרר שיפוטים ומסקנות וציפיות. כולנו מורים של כולנו. כשאנו עסוקים בלכעוס ובלהאשים אחרים בצרות שלנו ובאיך שאנו מרגישים, אנחנו מתמקדים ב-בחוץ, ולא במתנה שמסתתרת שם עבורנו. כשאנו כועסים אנחנו מלמדים כעס. הופכים להיות מורים של כעס. האם זה מה שתרצו ללמד? מה אם יש דרך אחר להתנהל? מה אם יש לנו בחירה איך להרגיש ומה אם אפשר לבחור אחרת?

כמה אנרגיה אנחנו משקיעים במגננה או במאבק ומלחמה על נקודות המבט שלנו. בלהראות לאחרים שאנחנו צודקים והם טועים. מה אם אין צודקים ואין טועים בעולם הזה? מה אם הקוטביות של המציאות הזו אינה חייבת לדבוק בנו ואפשר להיות מרחב אינסופי ומאפשר לכל אנרגיה לנוע במרחב ולהיות מה שהיא, מתוך קבלה אינסופית ללא שיפוט, ללא מאבק, ללא התנגדות. איך אז נרגיש? האם נכעס? או פשוט נהיה?

anger

אם נוציא את הכעס
ממערכות היחסים שלנו…

איך זה יהיה?

מה בכל זאת עושים ביומיום של החיים? 
בחווייתי, הכלים של אקסס קונצ'סנס מאפשרים מרחב לשינוי בזמן אמת ובקלות רבה יותר מכל מה שהכרתי קודם לכן. הצהרת הניקוי של אקסס, הפעלת בארס ועוד…אפשר לקרוא על כך עוד פה באתר ובינתיים הנה כמה הצעות:

 שבו בנוח. עצמו עיניים ונשמו עמוק. שלחו את התודעה שלכם לכל כיוון אפשרי: ימינה, שמאלה, קדימה, אחורה, למטה ולמעלה. 100 מטר לכל כיוון. 100 ק"מ לכל כיוון. 100 מיליון ק"מ לכל כיוון. התרחבו. אפשרו לתודעה להיות אינסופית כפי שהיא באמת. אתם הוויות אינסופיות וגם יש לכם גוף. מהמקום הזה של ה- infinite שאתם, התבוננו בגוף ובאינטנסיביות שהוא מכיל כעת, בין אם זה כעס או משהו אחר, ושלחו אותה מחוץ לגוף אל הבריאה, אל היקום, לכל כיוון אפשרי, והביעו כוונה שכל זה משתחרר ומותמר לאור באופן מיידי וכך קורה. עשו זאת אפילו מספר פעמים. איך זה מרגיש כעת? 

 מותר להרגיש הכל. מותר גם לכעוס. שחררו גם מתוככם באותו אופן את כל השיפוטים והביקורת העצמית שאתם מחזיקים על עצמכם. 

 הביאו את המודעות לגוף. תשאלו את הגוף איפה הוא מחזיק את הכעס? איזה מקום בגוף מושך את תשומת הלב שלכם? תנו למודעות לבוא מהגוף ולא מהראש. לכו לשם. הביאו את כל המודעות למקום בגוף שמחזיק את הכעס. דברו איתו. ממתי הוא שם? האם הוא בכלל שלכם? או ספגתם אותו מאחרים? אם הוא לא שלכם הסכימו לשחרר אותו כעת ותנו לו להתפוגג ולצאת. אם הוא שלכם, תשאלו אותו ממתי הוא שם? מה יש לו לומר כעת? לבטא במלים ולא ככעס? הסכימו לרדת במורד השכבות שלו, ותנו למודעות לעלות. תחבקו אותה כשהיא עולה. ובקצב שלכם, הסכימו להביא שלום וריפוי לכל זה, לשחרר את אותו כעס עתיק ולאפשר שינוי.

לשחרר את הכעס משמע לשחרר הרבה ממה ששומר עלינו בחוויית נפרדות ובצמצום החופש להיות מי שאנחנו באמת. הוויות אינסופיות ונצחיות. אהבה. האם תסכימו לבחור בזה? אם כן, אולי תבחרו לאמץ את אחד מעקרונות הרייקי: אמרו כעת: "רק להיום, אוותר על הכעס" אמרו זאת כל יום, בחרו בזה כל יום מחדש, כל יום ביומו וגם אם תכעסו, זה בסדר. מחר יום חדש….

תודה שהייתם איתי.
מקווה שזה תרם
באהבה, טליה

אם הגעת עד לכאן, 
יש עוד כמה אפשרויות במרחב
שיכולות אולי לעניין אותך:

מפגש ניקויים והעצמה בנושא: איזון רגשי>>

סדנת תהליך גוף: לפוגג את הכעס המגולם בגוף>>

עוד על מערכות יחסים>>

המאמר הזה מובא באהבה רבה 
אשמח לשמוע אם זה תרם לך
אפשר לכתוב לי כאן>>
 
ואם מכירים מישהו שזה יכול לתרום לו,
אפשר לשתף בשמחה

תודה ♥ טליה